החלטה בתיק ב"ל 30000-03-11

1.     האם הנזק בשן התובעת נגרם כתוצאה מאירוע תאונתי מיום 12.10.10, אשר הוכר כפגיעה בעבודה -  זו השאלה העומדת לפתחנו בתיק זה.

תמצית טענות התובעת -

2.     ביום 12.10.10 במסגרת פעילות יום כיף בעבודה , בחוות בית אורן , נפלה התובעת מסוס.

3.     תביעת התובעת להכרה באירוע כאירוע תאותי הוכרה ע"י פקידת התביעות. הנזקים אשר אושרו הם חבלת ראש, שברים בצלעות 6-10 משמאל , המטומה מותן שמאל.

4.     פקידת התביעות פעלה נכון במועד זה מאחר  והתובעת לא ציינה את הנזק בשן.

5.     הפגיעה בשן לא צוינה למרות שהתובעת סבלה מכאבים בשן לאחר האירוע. התובעת סבלה מכאבים עצומים בצלעות והכאב בשיניים היה שולי לעומת הכאבים בצלעות ובפרט שעה שלא הייתה כל אינדיקציה חיצונית לפגיעה בשן כגון שבר הנראה לעין.

6.     ביום 24.10.10 פנתה התובעת לראשונה לרופא שיניים אך לא הצליחה להיבדק לאור חוסר יכולתה לשבת על מיטת הטיפולים.

7.     ביום 4.1.11נבדקה התובעת לראשונה על ידי רופא שיניים. במועד זה  אובחן כי שן 26 נשברה אך עדיין היתה מחוברת ללסת.

8.     הגם שאבחנה נעשתה קודם להגשת ההודעה על הפגיעה , ההודעה היתה מוכנה זה מכבר להגשתה והתובעת התכוונה להודיע על הפגיעה הנוספת אולם לא ידעה כי עליה לכרוך את הדברים יחדיו .

9.     רופא השיניים הבהיר לתובעת כי קיים קשר סיבתי מובהק בין הנפילה לבין שבירת השן.

10.                        לא היה כל ארוע אחר אשר גרם לשבירת השן, בין אם לפני האירוע ובין אם לאחריו על כן, השן נשברה כתוצאה מהתאונה בלבד.

מנגד טען הנתבע-

11.                        הפגיעה בשן 26 הינה תוצאה של מצב תחלואתי טבעי.

12.                        התובעת לא נתנה מענה לשאלה בעניין המועד בו נרשם לראשונה השבר בשן 26 וטענה כי רופא השיניים אשר בדק אותה לא ביצע רישום של הבדיקה.

13.                        התובעת הודתה כי בשום שלב בטיפולים הרפואיים אשר עברה לא טענה דבר וחצי דבר בעניין הפגיעה בשן 26 או שבר בשן .

14.                        התביעה הוגשה אל הנתבע בתאריך 11.1.11 כחודש וחצי לאחר פנייתה לרופא השיניים אולם, התובעת לא ציינה דבר. בנוסף ,אין ולו ראשית ראיה כי שן 26 של התובעת נשברה.

15.                        התובעת הודתה כי המכתב אשר נחתם ע"י ד"ר שוורצוולד הוכן על ידה .

התובעת כתבה את תוכנו ולא ברורה מעורבות או הסכמת הרופא לתוכן. התובעת נמנעה מלזמן את הרופא לעדות הגם שלטענתה ראה את השבר וביצע עקירה.בהקשר זה נטען כי  הימנעות מזימונו לדיון פועלת לחובת התובעת.

16.                        כן נטען כי לפגיעה הנטענת אין כל ביטוי ברישומים הרפואיים סמוך למועד התאונה ובמשך חודשים לאחר מכן.